שווים מיליונים: הגאונים הצעירים של חיל האוויר

הם המוחות הכי מבריקים שחיל האוויר מצליח לאתר, הם משפיעים על מערכת הביטחון עוד לפני הגיוס והמערכות שהם מפתחים שוות למדינת ישראל מיליוני דולרים בשנה. הפרויקטנטים, חוד החנית של אנשי הטכנולוגיה של חיל האוויר מספרים על האמצעים המתוחכמים שהם תרמו לשדה הקרב

כשיוני בחר בלימודי הנדסאי אלקטרוניקה לשנת הי"ג-י"ד שלו, הוא עשה את זה מתוך כוונה לרכוש מקצוע, לעסוק בו בצבא ולהמשיך איתו גם באזרחות. שום דבר לא הכין אותו ליום שבו הוא הבין שכבר בגיל 19 הוא יהיה המוח מאחורי מערכת טכנולוגית שבשוק התעופה העולמי שווה לא פחות מ-11 מיליון דולר. גם אלירן, השותף שלו לפרויקט, לא ציפה שבגיל כל כך צעיר הוא יהיה אחראי למערכת שתיקח ממערכת אמריקאית ותיקה את הבכורה. זה לא עוד סיפור על מסודרים שעוד לא עברו את גיל ה-20, בטח שלא על מפתחי אפליקציות או סטארטאפיסטים שעשו אקזיט שגרם לכולם לפעור פיות. מדובר בחבר'ה שתוך כדי לימודי התיכון שלהם, קיבלו את ההזדמנות להיכנס לחממת ההייטק של החיל הכחול ולהיות המוחות מאחורי הטכנולוגיה הצה"לית במיט בה, מהגאוות הגדולות ביותר של בכירי מערכת הביטחון. יוני, אלירן, שלומי, שחר, אסף ואושרי הם חלק מכמה עשרות הנדסאים שחיל האוויר איתר תוך כדי לימודי הי"ג-י"ד, זיהה את הפוטנציאל הגלום בהם וסימן אותם בתור השמנת העתידית של מערך הטכנולוגיה האווירית. את הצוהר הזה הם קיבלו בתכנית היוקרתית – תכנית הפרויקטנטים.

"בעינינו, הפרויקט הוא ערוץ ההזנה של המערך הטכנולוגי", מספר אל"מ ערן, מפקד בסיס חיל האוויר 108 היושב בצריפין. "אלו הנדסאי אלקטרוניקה שאנחנו מאתרים בשנת הי"ג שלהם. אנחנו מחברים אותם לחיל וכבר אז נותנים להם את האפשרות להשפיע על החיל עוד לפני הגיוס. יש תהליך מיון ארוך שאנחנו מבצעים, בסופו אנחנו בוחרים מספר מצומצם של עשרות. התהליך כולל בחינה בשפה האנגלית, בחינה אישית ובחינה מקצועית ברמה גבוהה מאוד בתחום האלקטרוניקה והתוכנה".

כבר כשהם מגיעים לבסיס בפעם הראשונה, עם הזיכרונות הטריים מהבגרויות ועוד לפני שהם יודעים מהו הריח של הבקו"ם, כל אחד מהם מוכוון לפרויקט טכנולוגי מסוים. "מגיעים לפה למשך חצי שנה מספר פעמים בשבוע תוך כדי הלימודים, לומדים את החומר העיוני ומתחילים להיכנס לחומר המקצועי יחד עם האנשים של הבסיס", מסביר ערן. "לאותו המלש"ב יש את היכולת להביא את המוצר המקצועי לפני שהוא מתגייס. את הפרויקט הוא מגיש למשרד החינוך תחת בחינה שהוא מקבל עליה ציון. רמת שביעות הרצון והביקוש לפרויקטים שהתחילו פה היא גבוהה", הוא קובע נחרצות.

חממת ההייטק של חיל האוויר

בח"א 108, כאמור, הוא חממת ההייטק של חיל האוויר. הבסיס בצריפין מתחרה על פרויקטים טכנולוגיים מול ענקיות נשק ותעופה בשוק הפרטי, ביניהן, התעשייה האווירית, רפאל, אלביט מערכות וגם חברות גדולות יותר כמו לוקהיד מרטין וריית'און. בכל פרויקט שיוצא למכרז, הבסיס הוא מתחרה מן המניין מול כל השמות הגדולים האלו. כשהבסיס מנצח במכרז, אלו שיבצעו את הפרויקטים, הם הפרויקטנטים.

"רק אחרי שדיברו על זה במכללה הבנתי שזה קיים", יוני שייר מתחיל לספר על הדרך שלו אל תוך ההרפתקה המפתיעה הזו שהתחילה במיונים לתכנית יוקרתית של חיל האוויר. "היו הרבה מבחני מיון מקצועיים ואישיים. אחרי המבחנים הגעתי למחלקת פיתוח שאני משרת בה עכשיו והודיעו לי שנבחרתי להיות אחד מהעשרות מתוך מאות שהתקבלו לתכנית הפרויקטנטים". בעודו אזרח, הוא הגיע ליחידה וקיבל יחד עם אלירן את פרויקט מטען התוכנה לכלי הטיס של החיל.

"כמו שיש עדכון תוכנה לסמארטפון, גם למטוסים יוצא עדכון תוכנה", אלירן זנגו מתחיל להסביר. "כדי להעביר את העדכון הזה, הטכנאים נדרשים לעבור היום מטוס-מטוס עם מערכת מאוד ישנה שעושה הרבה תקלות ובעיות. בנוסף, היא מאוד כבדה ולא ניידת. עלה צורך לפתח מערכת חדשה מהירה יותר שתוסיף כל מיני פונקציות נוספות. פיתחנו משהו חדש, ביצענו חקירה של המערכת וראינו איך היא עובדת. החלפנו את המערכת הקיימת במערכת חדשה", הוא אומר בגאווה.

המערכת שיוני ואלירן נדרשו לייצר לה חלופה היא מערכת שישראל רכשה מארצות הברית לפני לא מעט שנים וכבר לא עונה על הצרכים המבצעיים של החיל. "כשעלתה הדרישה למערכת חדשה, חיל האוויר פנה לכל מיני חברות, גם חברות בחו"ל", אלירן מספר. "הן אמרו, 'אין בעיה.זה יעלה 11 מיליון דולר'. אנחנו אמרנו שאפשר לעשות את זה בהרבה פחות ובעצם חסכנו כמה מיליונים לחיל האוויר". יוני מוסיף, "אנחנו עשינו את זה במאה אלף שקל, עשינו את זה גם טוב יותר ומהיר יותר ממה שהציעו לנו. בנוסף לזה, זו גם מערכת גנרית. אפשר להשתמש בה עם כל כלי טיס, גם עם מטוסים שהם לא מטוסי קרב, זו מערכת שהיא נושמת, שהיא כל הזמן מתקדמת ומתפתחת". ההישג של יוני ואלירן אגב, הוא גאווה גם לחברים שלהם. "זו תמונת ה-11 מיליון", אומרים החבר'ה לפני שאנחנו מצלמים את אלירן.

מרגישים באוויר, נשארים על הקרקע - מדמה גובה

החיסכון, כך מספרים הפרויקטנטים, הוא לא רק בעלות הפיתוח in-house לעומת עלות הפיתוח בחברות חיצוניות, אלא גם לאחר מכן, הערך המוסף של טכנולוגיה עבור המערך המוטס בחיל. דוגמא טובה היא הטכנולוגיה שפיתח שחר עובדיה. "אנחנו מדברים על מדמה מד גובה", הוא מתחיל לספר. "זה ציוד בדיקה שמדמה למטוס את התנאים הסביבתיים שמשפיעים עליו כשהוא באוויר. זה בא לבדוק את התפקוד של המערכת בזמן שהיא באוויר, אבל במקום להרים בכל פעם כלי טיס לאוויר, מבצעים את כל זה על הקרקע וזה חוסך המון דלק ושעות טיסה", הוא מסביר.

כדי לסבר את האוזן, שעת טיסה במטוס F15i עולה 130 אלף שקל וב-F16i, מדובר ב-105 אלף שקל, כך שבחישוב גס, בכל פעם שעושים שימוש בטכנולוגיה ששחר פיתח, מערכת הביטחון חוסכת כ-120 אלף שקל וזה מבלי להוריד את התמלוגים שלהם הוא היה מקבל במידה ואת המערכת הוא היה מוכר לחיל האוויר כאזרח.

לדברי שחר, המערכת שלו היא מערכת חלוצית בתחום. הוא לא יודע לספר באיזה אופן היו עושים את הבדיקות האלו עד שהיא פותחה, אבל הוא יודע להגיד בוודאות שלא היתה מערכת שמילאה את אותו התפקיד קודם לכן. "אני מקבל מהשטח פידבק חיובי מאוד מהאנשים שעובדים עם המערכת", הוא מספר. "הם אומרים שהיא עובדת טוב ושהיא מדויקת".

טס בלי, מרגיש עם - מדמה חימושים

במקרה של שלומי הלוי, את התמלוגים הוא היה מקבל על כל פצצה שלא היו עושים בה שימוש הודות לטכנולוגיה שהוא המוח שעומד מאחוריה. "זו מערכת מוטסת שהתפקיד שלה הוא לבוא ולהחליף את החימוש שנושא המטוס. המטרה היא לחסוך בעלויות האמיתיות של החימושים, האימונים והתחזוקה", הוא מסביר ועובר למספרים, "הפרויקט חוסך לצה"ל בין חצי מיליון למיליון שקלים בשנה כי לא מטילים חימוש אמיתי בניסויים ובאימונים. הוא ממש מדמה את אותו החימוש מההתחלה ועד הסוף. הטייסים מרגישים ממש כאילו שהם משתמשים בחימוש עצמו. בחוץ רצו על הפרויקט הזה בין מיליון לשני מיליון דולר ליצורים סדרתיים"

לדבריו, המעבר לחימושים מדומים לעומת שימוש בחימוש האמיתי נובע ממספר טעמים: העלויות, הזמן הכרוך בטעינת החימוש למטוס וכן תחקור ובטיחות. "יש לנו כרטיס זיכרון שמקליט את כל מה שכביכול קורה עם החימוש. אחרי שנוחתים, יכולים לתחקר ורואים איך הטייס התנהג במהלך הטיסה בלי לתחקר אותו יותר מידי", הוא אומר ומוסיף, "כמובן שהבטיחות היא שיקול, זה הרבה יותר בטוח לעבוד לא עם חימוש, אלא עם מה שמדמה אותו".

לדברי שלומי, הדרך עד התחושה של הסיפוק שהמערכת טסה והיא בשימוש היא ארוכה. "המערכת עברה המון בדיקות שלוקחות את המערכת לקצה. לוקחים אותה ומדמים לה שהיא במטוס, מרעידים אותה, מקפיאים אותה, קח את הבדיקות היבשתיות, תכפיל פי אלף. כשזה מושפע מכל מיני דברים בטיסה, כדי שהטיסה איתה תהיה בטוחה גם מבחינה מכנית וגם מבחינה אלקטרו מגנטית".

"ציפור לפניך, תקלה במערכת הדיחוס"

רס"ם אושרי ישראלי הוא ראש הצוות והוותיק שבחבורה. הוא עבר כבר כמה צמתי הדרכים כאשר הגיעו מבחוץ הצעות עבודה מפתות, עם תנאי העסקה משופרים, שכר גבוה יותר וסביבת עבודה בסטנדרטים של הייטק. עד עכשיו לפחות, הוא החליט שהוא נשאר. למרות שהוא כבר 15 שנה במערכת ובעמדת ניהול של 15 קצינים, חיילים ונגדים, את הפרויקט שאיתו הוא התחיל כפרויקטנט, הוא זוכר היטב. הפרויקט הזה בעצם, משפיע באופן ישיר על חייו של כל איש צוות אוויר בישראל. "במטוס קרב כלשהו קיימות התרעות לטייס בצורה של צפצופים", הוא מקדים ומספר על הבעיה שלה הוא נדרש למצוא פתרון. "הייתה נדרשת מערכת כמו שלנו שיודעת להמיר את הצפצופים בהתראות דיבור, כלומר דיבוב. בצורה הזאת, המערכת משפרת את בטיחות הטיסה. אם זה בעיות של המטוס, בעיות גובה, מהירות, זווית, בעיות מנוע, GPS. כל בעיה של הטייס, המערכת יודעת לעבד את המידע ולשלוח התרעה בצורה של דיבור באזניות ובכך לשפר את בטיחות הטיסה באופן משמעותי".

עד פיתוח המערכת, הטייסים נדרשו לבצע סדר בדיקות מרגע שהם היו שומעים את הצפצוף. הזמן שהיה לוקח לעשות את הבדיקות ולתת להם מענה היה זמן יקר וגם מסוכן. המערכת של אושרי משאירה לטייס רק את מלאכת התיקון. "הטייס יודע לתקן במהירות את התקלה. בנוסף היו הרבה התרעות שבכלל לא היו מגיעות לטייס. המערכת שלנו אפשרה להוסיף לטייס עוד כל מיני התרעות ובטווח הארוך, המערכת תדע להתחבר גם למחשב המטוס ולסייע לטייס בתפעול המטוס".

כמה עלה לפתח מערכת כזו?

"זה מסתכם בעשרות עד מאוד אלפי שקלים. מול מערכת שבתעשייה הייתה עולה בין חמישה לעשרה מיליוני שקלים". באזרחות כנראה שהיית מתוגמל יותר טוב על המערכת הזו, שקלת ברצינות הצעות שקיבלת? "כן, גם בתעשיות הביטחוניות תורמים לביטחון המדינה", הוא אומר, אבל מוסיף, "אני לא רוצה להישמע מלוקק, אבל הסיפוק במה שאנחנו עושים הוא גדול מאוד וציונות זו לא מילה גסה".

מהאוויר לקרקע באיכות HD

מערכות התצפית שמותקנות על מטוסים הם מהמתקדמות ביותר בעולם. היכולת להגיע לרזולוציה גבוהה כל כך ממרחקים גדולים כל כך והיכולת להתגבר על שכבות אבק ועננים אינן מובנות מאליהן, אבל בכל זאת, החומרים שמצולמים מהמטוסים מצריכים פיענוח מיוחד, אבל הן ממש לא רחוקות מלהיות ברורות לחלוטין.

הסיבה שזה לא קרה עד עכשיו היא מכיוון שקבצי המדיה שמועברים מכלי הטיס אל הקרקע הם כבדים מאוד והיה צורך לפתח תוכנה שתדע להעביר את החומרים באיכות גבוהה יותר. עד שפותחה התוכנה הזו, היה צורך להסתפק בחומרים באיכות שכולנו מכירים ממה שדובר צה"ל מפיץ. "המהות של הפרויקט היא דחיסה של תמונות מודיעין אוויר. מדובר בתמונות שהמשקל שלהן בבייטים הוא כמו סרט HD. זה דבר שצריך לדחוס בזמן אמת ולשלוח אותו מאוויר", מספר אסף שלומי, הפרויקטנט שאחראי על המערכת הזו. הפרויקט הוא למעשה פרויקט תאום של המערכת שעושה את הפעולה ההפוכה ודוחסת את המידע שמועבר מהקרקע למטוסים בזמן אמת, פרויקט שהונהג על ידי החונך של שלומי. לא בטוח שלומי מודע לזה, אבל התרומה של שלומי לא תהיה רק בפאן המבצעי והמודיעיני, אלא גם בחזית ההסברתית - כשיועברו חומרי הפללה אוויריים באיכות גבוהה, הם כנראה יהיה משכנעים יותר.

כסף, ערכים ומה שביניהם

החבר'ה האלו אמנם מחויבים לשירות קבע של שנה וחצי בחיל האוויר, אבל מסיבות שתלויות בתקני כח אדם, לא כולם נשארים. אלו שנשארים, ממשיכים הרבה פעמים לחתום עוד, להתפתח בחיל יחד עם המערכות שהם תרמו לו ולהפוך לאושיות טכנולוגיות במערך האוירונאוטי של מערכת הביטחון הישראלית. ברור שבעולם שבו הם מתחרים במכרזים מול ענקיות נשק, כבר לקראת סוף שנת השירות השלישית, הצעות עבודה מהשוק הפרטי הופכות להיות עניין בשגרה.

כשיוני ואלירן סיפרו ציינו את הסכום 11 מיליון דולר, קשה היה לא לחשוב על הדלתות המסתובבות ולשאול את השאלה - "מה היה אם?". מדובר בשאלה קשה ואין ספק שבארוחות הצהרים, הכסף הגדול שנראה למרחוק מונח על השולחן במקום של כבוד. ובכל זאת, כל החבר'ה שם מספרים שהם אוהבים את המקום ושהם שם כדי להישאר. אין ספק שחיל האוויר ידע לבחור את האנשים שירצו לרוץ איתו הלאה, אלו שיראו נאמנות. כנראה שגם אלו שכשהם שואלים את עצמם "מה היה אם?", הם זוכרים שאילולא הם קיבלו את האפשרות להיכנס לקודש הקודשים של הטכנולוגיה האווירית של צה"ל, השאלה הזו היתה עניין של פנטזיה.