האי גרין - יולי 1969
רקע
האי גרין הינו מתחם ימי מבוצר שהוקם על שן סלע בקצה הדרומי של תעלת סואץ, כ־2.5 ק"מ מפורט תאופיק בקרבת העיר סואץ. כחלק ממאמצי הצבא הבריטיבמלחמת העולם השנייה להגן על התעלה במהלך המערכה במזרח התיכון, נבנה באי גרין שובר גלים שהקיף חלקית את השונית, ועליו נבנו מספר בונקריםכדי להגן על פתחה הדרומי של התעלה מתקיפות של כוחות הציר דרך האוויר או הים. הצבא המצרי ירש את המתחם והפך אותו ליעד מבוצר, 145 מטר אורכו ו- 68 מטר רוחבו. המתקנים המצריים על האי כללו פילבוקס שנחשד כעמדת מכ"ם, אליו הוביל גשר באורך 45 מטר. נתוני המודיעין הצביעו על כך שבאי ממוקמים עמדת מכ"ם לבקרת אש נגד מטוסים, תותחי נ"מ בני 37 ו-85 מ"מ ו-14 מקלעים, ושהוא מאויש על ידי 80-100 חיילים מצרים, כולל יחידת קומנדו.
המבצע באי גרין נערך בחודש החמישי למלחמת ההתשה בתעלה, לאחר עשרות רבות של הרוגים בתקריות בקו, וזמן קצר לאחר פשיטה מצרית על חניון טנקיםישראלי במוצב המזח מול פורט תאופיק שבה נהרגו 8 חיילים, נפצעו תשעה ונחטף חייל אחד. ממשלת ישראל החליטה לתקוף את המוצב באי גרין כתגובה לפשיטה המצרית, וכן מתוך כוונה להשיב לצה"ל את כוח ההרתעה ההולך ונשחק וכן להרתיע את הנשיא נאצר מלהמשיך בהתשה. שם הקוד שנבחר היה "בולמוס 6". קדם לו מבצע בולמוס 5 שנערך חודש לפניו והיה מבצע הפשיטה הראשון של שייטת 13 במסגרת יחידתית.
הכנות למבצע
הצעות שונות לתקיפת הכוח המצרי באי עלו עם תחילת מלחמת ההתשה ובהן הנחת מוקשים או שימוש בסירת נפץ.על המבצע נאבקו שייטת 13 וסיירת מטכ"ל אך בשל כמות הלוחמים הנדרשת הוחלט ששתיהן יקחו בו חלק. מערכת היחסים בין מפקדי היחידות, אלמוג ודיגלי, הייתה גרועה באותה עת, אך דיגלי קיבל את סמכותו של אלמוג כמפקד המבצע. רפול היה מעוניין להצטרף למבצע כדי למנוע בעיות פיקוד אך הוחלט כי הוא יישאר בכוח הסירות ולא יעלה לאי.
ב-20 באפריל נערך סיור מקדים של צוללים על גבי חזירים שסקרו את הזרמים, עומקים, מבנה הקרקע באזור האי ואת השמירה עליו. סיור נוסף ערך מפקד בסיס חיל הים בראס סודר במטרה למדוד את הזרמים באזור. הוא דיווח על זרם צפוני וזרם דרומי בשעות שונות. בנוסף, דיווח כי אינו משוכנע שעל האי הוצבו תותחים או מכ"ם.
בעקבות הפשיטה המצרית על חניון הטנקים, שר הביטחון והרמטכ"ל הורו לשלב את חיל האוויר בתקיפות בגזרת התעלה. ב-11 ביולי זאב אלמוג העלה שוב את תוכנית הפשיטה בפני המטכ"ל ובוצע תרגיל מודל ראשון משותף לשייטת והסיירת. ב-14 ביולי יצאה פקודת מבצע עם תאריך ביצוע ל-19 ביולי. הפצצת חיל האוויר תוכננה למחרת-השאיפה הייתה שהמכ"ם והתותחים יושמדו, אך הדבר לא היה תנאי לקיום ההפצצה.
ב-17 ביולי התקדמה לאזור המבצע שיירת ציוד ואחד המובילים שנשאו חזיר עלה על מוקש. תצפית אחרונה לפני המבצע זיהתה נקודה באזור צפון-מערב האי שבה תיתכן פרצה בגדר התיל המקיפה את האי.
הפשיטה
הפשיטה על האי גרין (בצה"ל: מבצע בולמוס 6) הייתה פשיטה של כוחות שייטת 13 וסיירת מטכ"ל בלילה שבין 19 ו-20 ביולי 1969, במהלךמלחמת ההתשה, על האי גרין שבצפון מפרץ סואץ. מפקד שייטת 13, סא"ל זאב אלמוג פיקד על הפעולה, מפקד סיירת מטכ"ל, סא"ל מנחם דיגלי פיקד על אנשי הסיירת וקצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל רפאל איתן, נמצא בסירה בקרבת האי. בפשיטה נהרגו שישה חיילי צה"ל ו-11 נפצעו. אבידות אלה, יחד עם הפלתם של שני מטוסים במבצע בוקסר, גרמו להלם ואכזבה בציבור הישראלי.[דרוש מקור] במטרות המבצע נאמר באופן כללי "פגיעה ביעד אויב מבוצר", אך תמלילי התדרוכים הסודיים בוועדת החוץ והביטחוןמעידים שהמטרה לדברי הקצינים הבכירים הייתה: "להרוג כמה שיותר מצרים, במוצב מבוצר בקו. לעשות להם מה שעשו לנו".
סיוע בהנחיית סירות שייטת לייעדן בסיני
במסגרת ההכנות למבצע פיתחה במצ"א מערכת פולסים לצורך ניווט סירות - המערכת שידרה פולסים לסירה שבה היה צג פשוט שקלט את האותות- באחת מהסירות בהן הייתה המערכת, היה סגן צעיר בשם עמי איילון שקיבל את עיטור הגבורה מאוחר יותר. כאן נעשה שוב, שימוש במכ"מ ובטרנספונדרים.